נאמנות מוגדרת בחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979, כ-"זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".  
 

נאמנות (Trust) היא כלי משפטי המאפשר העברה, ניהול והגנה על נכסים, תוך שמירה על רצון היוצר/ים באמצעות גמישות ודיסקרטיות, בפרט כשהנאמנות מוקמת עוד בחיי היוצרים.  

​

כחלק מהקמת הנאמנות, היוצר מגדיר את מטרותיה, את הנהנים ואת זהות הנאמן שינהל את הנכסים לטובת הנהנים.

​

במסגרת כתב הנאמנות ניתן לקבוע תנאים, מגבלות וסדרי עדיפויות, בהתאם לערכים, הרצונות והצרכים האישיים ו/או המשפחתיים. 

​​

נאמנות מתאימה למצבים של תכנון העברת נכסים בין דורית, ניהול נכסי משפחה, הגנה על נכסים מפני סיכונים וכן מאפשרת להסדיר מראש מצבים משפטיים או אישיים מורכבים. כדוגמה ניתן לציין מצבים של קטינים, אנשים עם צרכים מיוחדים, משברים אישיים או כלכליים ועוד. 

​​

נכסי הנאמנות יכולים להיות מגוונים ולכלול רכוש, זכות וטובת הנאה. 

 

הקניית נכסים לנאמנות, משמעם העברתם לנאמן בנאמנות.

 

נאמנות יכולה להיות מוקמת בחיי היוצרים וכן לאחר פטירתם באמצעות הוראות מתאימות בצוואה. 

​